הגעתו של דוד לעיר קעילה מעוררת בשאול ביטחון רב, והוא מפרש את המהלך כהתערבות אלוהית לטובתו. שאול סבר שדוד חטא בכך שהשתמש באורים ותומים, שכן לתפיסתו רק למלך מותר לשאול בהם, ולכן האמין שבשל חטא זה ה' הסגיר את דוד לידיו [חומת אנך].
המילה נִכַּר מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון מסירה, הסגרה וסגירה, כלומר ה' מסר את דוד בידיו. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון חוסר הכרה ושיבוש הדעת, ומסבירים כי ה' הסיר מדוד את שיקול הדעת וגרם לו לעשות טעות אסטרטגית ולהיכנס לעיר מוקפת חומה שאין ממנה דרך מילוט [רלב"ג]. גישה נוספת קושרת את המילה לשורש של המילה "נכרי", ומסבירה כי שאול הרגיש שכעת יש לו הצדקה להתייחס לדוד כאל אויב זר ומורד המתבצר בעיר, ולא כאל אח [מלבי"ם].
שאול שמח על כך שדוד נכנס בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, כאשר וּבְרִיחַ הוא מוט עץ המשמש לנעילת הדלתות מבפנים [מצודת ציון]. שאול הניח שדוד יבטח בחוזקה של העיר, ירגיש בה מוגן ולא ימהר לברוח [רש"י, מצודת דוד]. מצב זה נתפס כאידיאלי עבור שאול, שכן הוא מאפשר לו להטיל מצור על העיר עד שתיכנע, מבלי שדוד יוכל להימלט [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. בתוך ביטחונו הרב, שאול סמך על כך שתוכניתו תישאר סודית ולא העלה בדעתו שמישהו יגלה לדוד על המצור המתוכנן, אך ה' דאג שהסוד ייוודע לדוד [רלב"ג, רד"ק].