המרדף אחר דוד מחריף, כאשר שאול נעזר במודיעין מדויק כדי לאתר את מקום מחבואו, בעוד דוד נאלץ לתמרן במהירות בתנאי השטח הקשים כדי לחמוק ממנו.
היציאה של שאול ואנשיו לְבַקֵּשׁ, כלומר לחפש [ביאור שטיינזלץ], התרחשה לאחר ששוב לא מצאו את דוד בחורשה [מלבי"ם], ובעקבות המידע שמסרו הזיפים אשר חשפו בפני שאול את כל מקומות המסתור שלו [מצודת דוד]. אולם, במקביל, וַיַּגִּדוּ לְדָוִד על התקרבותו של שאול [ביאור שטיינזלץ], מה שאילץ אותו לשנות את מיקומו.
התגובה של דוד לאיום מתוארת במילים וַיֵּרֶד הַסֶּלַע. הפרשנים חלוקים לגבי משמעות תנועה זו וטיבו של אותו סלע. גישה אחת מסבירה שדוד שהה תחילה באזור מישורי וחשוף בערבה, שם היה קל לאתרו, ולכן עבר אל הר גדול במטרה להסתתר בו [מלבי"ם]. לפי גישה זו, השימוש בפועל "וירד" ביחס להר מוסבר בכך שדוד נאלץ תחילה לרדת אל עמק שהפריד בינו לבין הסלע, ורק לאחר מכן לעלות עליו כדי להתבצר בו מפני שאול [רד"ק]. יש אף המציעים כי "הסלע" אינו אלא שם של מקום שנקרא כך על שם סלע גדול שהיה בו [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה דעה הפוכה ולפיה דוד דווקא ירד מן הסלע שעליו ישב קודם לכן, ובחר לעבור אל המדבר הפתוח, מתוך הנחה ששם יהיה לו נוח יותר לחמוק ולהימלט לכיוונים שונים [מצודת דוד].
העובדה שדוד נשאר באותו אזור, כפי שנאמר וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן, נובעת מכך שפשוט לא היה לו די פנאי לברוח אל מחוץ לגבולות המדבר לפני הגעת שאול, ולכן נאלץ למצוא מחסה מקומי [רד"ק]. לבסוף, שאול שומע על מיקומו העדכני של דוד, וממשיך לרדוף אחריו גם אל תוך מדבר מעון [ביאור שטיינזלץ].