דוד פונה לה' בתפילה בניסיון לברר את כוונותיו של שאול כלפי העיר קעילה, בעקבות מידע מדאיג שהגיע לאוזניו [ביאור שטיינזלץ]. הכפילות בלשון הפסוק שָׁמֹעַ שָׁמַע אינה מקרית, אלא מצביעה על שתי שמועות נפרדות שדוד קיבל: השמועה האחת היא ששאול מתכנן להגיע לקעילה, והשמועה השנייה היא ששאול מתכוון להחריב את העיר כליל [אלשיך].
הפרשנים מתמקדים במילה בַּעֲבוּרִי ומסבירים אותה במשמעות של מטרה עתידית – בכדי לתפוס אותי, ולא כעונש על העבר. כלומר, שאול אינו מבקש להחריב את העיר כפעולת תגמול על כך שתושביה אירחו את דוד, אלא איום החורבן הוא האמצעי שנועד לאלץ את אנשי העיר להסגיר אותו [מלבי"ם, מצודת דוד].
הבחנה זו עומדת בבסיס ההתלבטות של דוד. אם כוונת שאול היא אכן להשחית את העיר בכל מקרה, הרי שדוד חייב לעזוב מיד, בין אם אנשי העיר יסגירו אותו ובין אם לאו, כדי להצילם. אך אם מטרתו של שאול היא רק לתפוס את דוד, ואם אנשי העיר יסרבו להסגירו שאול פשוט ישוב לדרכו, אזי דוד צריך לדעת רק דבר אחד: האם אנשי קעילה יבגדו בו [אלשיך, מלבי"ם].
מתוך מצוקה זו דוד שואל את ה' שתי שאלות רצופות בהמשך – האם שאול ירד, והאם אנשי העיר יסגירו אותו. הפרשנים מעירים כי ה' משיב בתחילה רק על השאלה הראשונה, על פי הכלל ההלכתי שאין שואלים שני דברים כאחד. דוד, שסבר כי ה' לא ענה לו על ההסגרה משום שלא פירט מספיק את שאלתו, נאלץ לחזור ולשאול שוב במפורש האם הוא ואנשיו יוסגרו [אלשיך, מלבי"ם].