דוד נמצא בשלב קריטי במנוסתו. לאחר תקופה שבה ניצל הודות להשגחת ה', הוא מבין כעת בבירור את גודל הסכנה ונוקט צעדים מידיים כדי להסתתר בתנאי השטח הקשים של המדבר.
ההבנה של דוד כי שאול יצא לבקש את נפשו מהווה נקודת מפנה. עד עתה דוד לא ידע ששאול דולק בעקבותיו, אך כעת הדבר התברר לו [מלבי"ם], לאחר ששמע כי תושבי המקום הלשינו עליו לשאול [רד"ק].
בעקבות גילוי זה, דוד בוחר להסתתר בַּחֹרְשָׁה. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא יער או מקום סבוך בענפים. האות ה"א בסוף המילה היא תוספת, וההטעמה היא מלעיל, אם כי ייתכן שזהו שמו של מקום מסוים [מנחת שי, רד"ק]. הבחירה להסתתר ביער נבעה משיקולים טקטיים: בתחילה שהה דוד על הר גלוי וחשוף במדבר זיף, אך משראה ששאול מתקרב, עבר אל מעבה היער הנסתר [אלשיך]. אף על פי שהמדבר שומם מבני אדם, דוד נזקק למסתור הסבוך של העצים כדי להבטיח את הישרדותו [רלב"ג], והתמקם בנקודה שממנה יוכל להימלט בשעת הצורך [מצודת דוד].
מתוך הדברים עולה התהייה מדוע דוד נשאר במקומו ביער ולא ברח ליעד אחר מיד כשהבין ששאול מתקרב אליו. הפרשנים מסבירים כי דוד אכן תכנן לעזוב את המקום לאלתר, אך יציאתו התעכבה משום שבאותה עת הגיע אליו יהונתן כדי לכרות עמו ברית. רק לאחר מכן, כאשר התבשר ששאול ממש הגיע לאזור, המשיך דוד במנוסתו אל מדבר מעון הסמוך [מלבי"ם, רד"ק].