המצוד סביב דוד הולך ומתהדק, כאשר תושבי המקום לוקחים יוזמה פעילה בניסיון להסגירו למלך. הזיפים, שדיווחו לשאול על הימצאותו של דוד באזורם, יוצאים כעת לשטח ומובילים את מסע החיפושים.
המילים לִפְנֵי שָׁאוּל מבהירות כי הזיפים יצאו לדרך לפני המלך. הפרשנים מסכימים כי הזיפים שימשו ככוח חלוץ שנשלח לערוך סיור מקדים. מטרתם הייתה לחקור, לחפש ולאמת את מיקומו המדויק של דוד בטרם יגיע שאול עם צבאו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. [רד"ק] מוסיף נדבך להבנת השתלשלות האירועים ומסביר כי הזיפים הלכו לאתר את מקום המסתור, ולאחר מכן שבו אל שאול כדי לדווח לו היכן דוד נמצא באמת, ורק אז יצא שאול עצמו לדרך. אף על פי שחזרתם לשאול אינה מוזכרת כאן במפורש, היא נלמדת מהמשך הכתובים.
במקביל לתנועת הזיפים, מתברר מיקומו החדש של דוד: וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן. דוד לא קפא על שמריו ולא נשאר במקומו הקודם בחורשה, אלא כבר העתיק את מחנהו אל מדבר מעון [מלבי"ם, שטיינזלץ], מתוך מטרה מתמדת לברוח ולחמוק מרודפיו [אברבנאל].
התיאור הגיאוגרפי של אזור המסתור מדייק את התמונה. המילה בָּעֲרָבָה מתפרשת כשטח מישורי [מצודת דוד, מצודת ציון], והמישור הזה ממוקם אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן, כלומר בצדו הימני של האזור המדברי המכונה ישימון [מצודת דוד, שטיינזלץ].