הפסוק מציג את חידוש וחיזוק הקשר בין דוד ליהונתן, המעניק לדוד ביטחון להישאר במקום מחבואו למרות הסכנה המרחפת מעליו.
כאשר נאמר וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית, הכוונה היא לחידוש הברית שביניהם, במטרה לשמור על ההסכמים, ההתחייבויות והחיבה ההדדית [ביאור שטיינזלץ]. הברית הנוכחית נכרתה לִפְנֵי ה', ורוב הפרשנים מסבירים כי בשונה מהברית הראשונה שהייתה ביניהם בלבד, הפעם היא נערכה בנוכחות האורים והתומים ואביתר הכהן [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק]. עם זאת, יש המפרשים את הביטוי בכך שה' משמש כעד בין שניהם [רד"ק].
בעקבות הבטחותיו של יהונתן והברית שחיזקה אותו, שינה דוד את תוכניותיו, ולכן וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה מתוך החלטה להישאר ביער ולא לצאת משם כפי שחשב לעשות תחילה [מלבי"ם]. הישארותו של דוד במקום מעידה על ביטחונו המלא בברית עם יהונתן; אף על פי שיהונתן כבר ידע בבירור שהמלוכה תעבור לדוד ותילקח ממנו, דוד סמך עליו לחלוטין שלא יגלה את מקומו לשאול [רלב"ג]. ואכן, שאול לא ידע היכן דוד, עד שאנשי זיף הסגירו את מיקומו מאוחר יותר [מלבי"ם].
בסיום המפגש, יהונתן הלך לְבֵיתוֹ, מילה שמתורגמת בתרגום יונתן כהליכה לדרכו [רד"ק].