דוד מבין את גודל הסכנה המרחפת מעל ראשו, ומזהה כי פעולותיו של המלך מכוונות ישירות נגדו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי מַחֲרִישׁ הָרָעָה אינו מתייחס לשתיקה במובנה הרגיל, אלא למחשבה, תכנון מזימות וזמם [ביאור שטיינזלץ]. פרשנים רבים קושרים מילה זו לפסוק "אל תחרוש על רעך רעה", ומסבירים כי משמעותה היא חשיבה ותכנון של פגיעה [רד"ק, מצודת ציון, רלב"ג]. פעולתו של שאול נעשית בהסתר; הוא טומן מארב ומתכנן את הרעה בחשאי [רש"י], תוך שהוא מעלים את כוונותיו האמיתיות [מלבי"ם].
דוד מסיק מדעתו כי המזימה כולה מכוונת כלפיו בלבד, מה שמעורר בו פחד שמא תושבי המקום יסגירו אותו לידי שאול [מצודת דוד]. יתרה מכך, מטרתו של שאול הייתה לסבב את פני הדברים כך שיצליח לגייס את כל ישראל למאמץ להביא רעה על דוד [רלב"ג].
בעקבות ההבנה של מזימה זו, דוד פונה לאביתר הכהן ומבקש: הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. בקשה זו נועדה כדי לשאול בעצת ה' ולקבל הדרכה כיצד לפעול, באמצעות האורים והתומים [ביאור שטיינזלץ].