תארו לעצמכם מנהיג שקורא לכל העם לצאת למבצע צבאי גדול, אבל שומר בסוד את המטרה האמיתית שלו. זה בדיוק מה ששאול המלך עשה. המילה וַיְשַׁמַּע אומרת ששאול הזעיק ואסף את כל הלוחמים, כנראה בעזרת קול תרועה חזק. הוא אמר להם שהם יורדים לעיר קעילה, והלוחמים היו בטוחים שהם הולכים להילחם באויבים הפלשתים. אבל האמת הייתה ששאול רצה לָצוּר על דוד ואנשיו, כלומר להקיף את העיר מכל הכיוונים במצור כדי ללכוד אותם.
כשדוד שמע על הצבא הענק שמתקרב, הוא שאל את ה' שתי שאלות: האם שאול באמת יגיע, והאם אנשי העיר קעילה יסגירו אותו לידיו. ה' ענה לו שכן. אבל רגע, אנחנו יודעים שבסוף דוד ברח, שאול לא הגיע לקעילה והתושבים לא הסגירו את דוד. אז איך זה הגיוני? התשובה היא שה' לא אמר לדוד על עתיד שאי אפשר לשנות, אלא גילה לו מה הכוונות של האנשים באותו רגע בדיוק. ה' אמר לדוד שכרגע שאול מתכוון להגיע, ושאנשי קעילה מוכנים להסגיר אותו. ברגע שדוד גילה את הסוד הזה, הוא השתמש בבחירה החופשית שלו וברח מהר מהעיר, וכך הוא ניצל והתוכנית של שאול לא יצאה לפועל.