ישעיהו, פרק י׳, פסוק ז׳

תארו לעצמכם שהייתם מציירים ציור יפהפה, ופתאום המכחול היה מתחיל להתגאות ולחשוב שהוא זה שצייר הכל לבד, בלי העזרה שלכם. זה פחות או יותר מה שקורה עם מלך אשור, סנחריב. ה' השתמש בו ממש כמו בכלי, ושלח אותו רק כדי להעניש את העם וללמד אותם לקח. אבל המילה וְהוּא מכוונת לסנחריב עצמו, שממש לא רואה את עצמו בתור שליח. מתוך גאווה עצומה, יְדַמֶּה מלך אשור בראשו, כלומר הוא מדמיין בטעות, שכל הניצחונות שלו קורים רק בזכות הכוח והחכמה שלו. הכתוב ממשיך ואומר וּלְבָבוֹ לֹא־כֵן יַחְשֹׁב, כי המחשבות והתכנונים שלו שונים לגמרי מהתוכנית של ה'. בזמן שה' התכוון רק לתת עונש קטן, מלך אשור מתכנן לְהַשְׁמִיד ולמחוק את הזהות של העמים שהוא כובש, וּלְהַכְרִית אותם לגמרי כך שלא יישאר מהם זכר. השאיפות שלו כל כך מוגזמות, עד שהוא לא מסתפק בעם אחד שחטא, אלא רוצה לכבוש ולהחריב גּוֹיִם לֹא מְעָט, כלומר עמים רבים וגדולים, בלי שום גבול.