ישעיהו, פרק י׳, פסוק ל״ב

קרה לכם פעם שהייתם כל כך בטוחים בעצמכם, עד שהחלטתם לדחות משימה חשובה למחר, ובסוף הפסדתם את ההזדמנות? זה בדיוק מה שקרה לסנחריב מלך אשור. אחרי מסע ארוך, הוא והצבא הענק שלו הגיעו לעיר נֹב, שנמצאת ממש קרוב לירושלים וממנה אפשר להשקיף על הבירה. המילה לַעֲמֹד מסבירה שהצבא עצר את ההתקדמות שלו במקום הזה. סנחריב מיהר מאוד להגיע לשם ביום אחד, כי החוזים בכוכבים שלו הזהירו אותו שהוא חייב לתקוף את ירושלים באותו היום ממש כדי לנצח. הם ידעו שאם יגיע הלילה, יתחיל חג הפסח וה' ישמור על העיר ויגן על עם ישראל. אבל כשסנחריב עמד שם והסתכל על ירושלים, הוא הופתע לגלות שהיא נראית לו קטנה. המילה יְנֹפֵף פירושה הרמה, והיא מתארת כיצד סנחריב הרים את היד שלו בזלזול ובגאווה. הוא חשב לעצמו שזה יהיה קלי קלות לכבוש עיר כזו, ולא הבין למה הוא בכלל הביא צבא כל כך גדול בשביל יעד כל כך קטן. מרוב גאווה, הוא בחר להתעלם מהאזהרה שקיבל. הוא החליט לתת לחיילים שלו לנוח ולדחות את ההתקפה למחר, רק כדי ליהנות מההמתנה לניצחון שהיה נראה לו בטוח. העיכוב הגאוותני הזה חרץ את גורלו. ברגע שירד הלילה, ההזדמנות שלו חלפה, ומלאך ה' יצא, פגע במחנה אשור והציל את העיר.