ההבטחה הנבואית מתמקדת במי שיוותר לאחר הפורענות ומבשרת על תהליך של התעוררות רוחנית וחזרה בתשובה שלמה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים שְׁאָר יָשׁוּב וכן שְׁאָר יַעֲקֹב מתייחסות לשארית העם שניצלה. הרקע ההיסטורי לכך הוא ימי חזקיהו המלך, שלאחר שרוב עם ישראל גלה נותרה רק שארית קטנה [רד"ק], אשר מזוהה באופן ספציפי עם בני שבט יהודה [אבן עזרא]. הכפילות בפסוק נועדה להבהיר כי אותה שארית היא למעשה שארית בני יעקב [מצודת דוד]. יתרה מזאת, מובטח כי לא רק חלק מן הניצולים יחזרו בתשובה, אלא כל שארית יעקב כולה תשוב אל ה' [מלבי"ם].
לצד המשמעות הפשוטה, הביטוי שְׁאָר יָשׁוּב מוכר גם כשמו הסמלי של בנו של הנביא ישעיהו, והביטוי אֵל גִּבּוֹר מהדהד אף הוא שמות סמליים נוספים שהוענקו לבני הנביא [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, המילה יָשׁוּב נקראת כאילו היא כתובה פעמיים ומתייחסת גם להמשך הפסוק, כלומר שאר יעקב ישוב אל אל גיבור [אבן עזרא].
החזרה בתשובה מכוונת אֶל אֵל גִּבּוֹר. הפרשנים מסכימים כי התואר גיבור אינו מקרי, אלא נובע מן ההקשר של אותה תקופה. השארית תשוב אל ה' דווקא מתוך התפעלות, לאחר שתחזה בגבורתו העצומה וביכולתו להושיע אותם [אבן עזרא]. גבורה זו התגלתה לעיניהם באופן מוחשי במפלתם של גיבורי בשר ודם, ובראשם צבא אשור וסנחריב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].