קולות של אזהרה וחרדה מהדהדים בין ערי יהודה לנוכח התקדמותו המהירה של מחנה אשור. קריאת ההתראה מתפשטת מעיר לעיר לאורך מסלול פלישת האויב, כדי לאפשר לתושבים להימלט על נפשם.
הקריאה צַהֲלִי קוֹלֵךְ משמעותה הרמת קול גדול וחזק [אבן עזרא, מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בהשמעת קול זעקה, בדומה לתרועת שופר, שנועדה להזהיר את העם למהר ולברוח מפני הסכנה.
האזהרה מופנית תחילה אל בַּת גַּלִּים, שהיא עיר או מחוז בנחלת יהודה [אבן עזרא, מלבי"ם]. מכיוון שמחנה אשור פוגע קודם כל בבת גלים, מוטל על תושביה להשמיע את קול הזעקה כדי להזהיר את הערים הבאות במסלול הפלישה [רד"ק, מצודת דוד].
בעקבות קולות האזהרה, נקראת העיר הבאה בתור, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה. תושבי ליש מצווים להאזין לקול השופר וההתראה הבוקעים מבת גלים, ובעקבות זאת להימלט מיד [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
ההתראה ממשיכה ומהדהדת הלאה אל עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. ענתות מתוארת כעיר או עדה ענייה ואומללה, שגם תושביה נדרשים לשמוע את קולות האזהרה ולברוח [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. בסופו של תהליך זה, תושביהם של כל המקומות הללו אכן נאלצו להימלט מפני האויב המתקרב [ביאור שטיינזלץ].