מפלתה של האימפריה האשורית האדירה אינה מתרחשת בשדה הקרב, אלא בקריסה פנימית ופלאית הממחישה מי הוא השליט האמיתי של הבריאה. מאחר שסנחריב מלך אשור התגאה בכוחו ובחכמתו וייחס לעצמו את כל הישגיו הצבאיים, ה' מעניש אותו תוך הדגשת התואר הָאָדוֹן. תואר זה בא להזכיר כי ה' הוא אדון צבאות מעלה ומטה, וכי המלכים והתקיפים בשר ודם הם כאין וכאפס לעומתו [רד"ק, שד"ל, אברבנאל].
העונש שניחת על מחנה אשור מחולק לשני שלבים, הפוגעים הן בכוחם הפיזי והן בגאוותם. תחילה נאמר כי ה' ישלח בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן. המילה משמניו נגזרת מהמילה שומן, והיא מתארת את גיבורי החיל, השרים והחיילים הבריאים והחזקים ביותר בצבא אשור, בעוד רזון משמעותו חולשה, מחלה ומוות [מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק]. רוב הפרשנים מסבירים כי ה' יכה את העילית הצבאית של אשור במגפה קטלנית. [המלבי"ם] מוסיף רובד מטאפורי ומסביר כי כשם שאדם שמן ובריא עלול לאבד את כוחו בשל מחלת רזון הפוגעת בו מבפנים, כך קרס תחילה כוחו הפנימי של צבא אשור. גבורתם ואומץ ליבם אבדו בשל פחד ה' שנפל עליהם.
לאחר קריסת הכוח הפנימי, באה הפגיעה החיצונית, המתוארת במילים וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ. המילה יקד מתארת בערה גדולה, כמדורת אש [מצודת ציון, מלבי"ם באור המילות], אך המילה ותחת מתפרשת בשני אופנים עיקריים. הגישה הראשונה מסבירה זאת במשמעות של המילה "במקום": במקום המחנה העצום שבו התגאה סנחריב, ובמקום כוח הזרוע שעליו נשען, תבער במחנהו מגפה שורפת שתהפוך אותו ללעג ולקלס [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל].
הגישה השנייה מפרשת את המילה ותחת כפשוטה, כלומר מתחת, ואת המילה כבודו כתיאור ללבוש, שכן הבגדים הם אלו שמכבדים את האדם. לפי פירוש זה, המלאך שהכה במחנה אשור שרף אותם באופן ניסי מבפנים, מתחת לבגדיהם. גופם, נפשם ואיבריהם הפנימיים נשרפו כליל כתוצאה מקדחת אלוהית או אש, אך בגדיהם וחיצוניות גופם נותרו שלמים, ולכן הם נמצאו בבוקר כפגרים מתים [רש"י, אברבנאל]. [רש"י] אף מציין כי העובדה שהאש פגעה בהם רק מתחת לבגדים מהווה סגירת מעגל היסטורית: בני אשור, שהם מצאצאיו של שם בן נח, זכו לכך שבגדיהם לא יישרפו כגמול על המעשה של אביהם שם, שכיסה בכבוד את ערוות נח בבגד.