דימוי חקלאי עוצמתי של יער עבות הנכרת באגרסיביות עומד במרכזו של ביאור זה, הממחיש התערבות אלוהית דרמטית מול כוח אנושי יהיר. דרך משל של חטיבת עצים, מתנגשת הגאוותנות האנושית עם שליטתו המוחלטת של ה' בעולם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנבואה מכוונת למפלתו של סנחריב מלך אשור ומחנהו העצום. סנחריב התגאה בכוחו וחשב שאין מעליו אדון, ולכן מדגיש הנביא במילים הנה האדון כי ה' צבאות הוא השליט האמיתי בעליונים ובתחתונים, והוא זה שיכה בצבא אשור באמצעות מלאך בלילה אחד [רד"ק, מצודת דוד, רש"י]. מנגד, מוצגת גישה שונה ולפיה הנבואה אינה עוסקת בסנחריב כלל, אלא מנבאת את הכרתת אומות העולם באחרית הימים, או לחלופין מהווה אזהרה לבני יהודה וירושלים שהיו אז בשיא כוחם, אך עתידים לגלות ולהיעקר ממקומם בעתיד על ידי בבל ורומא [אברבנאל].
צבא האויב מתואר כיער של עצים גבוהים הנגדעים בכוח. המילה מסעף משמעותה קיצוץ, הסרה או עקירה של ענפים [רוב הפרשנים]. הפעולה מכוונת כלפי פארה, שהם הענפים הדקים והגבוהים ביותר שניצבים בראש האילן כמו כובע או פֵּאֵר [שד"ל, מלבי"ם], ויש להבחין בין מילה זו לבין מילה דומה הנכתבת באות ו' ומשמעותה גת לדריכת ענבים [רש"י]. הכריתה נעשית במערצה, מושג המתפרש כפעולה הנעשית בגבורה, בחוזקה ובעוצמה רבה [אבן עזרא, שד"ל, רד"ק], או כשמו של כלי משחית כבד, כמו משור ברזל, ששובר את העצים מעוצם משקלו [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בדרך הטבע, חוטב עצים מתחיל את עבודתו בפינוי השיחים הנמוכים והפשוטים, אך כאן מודגש כי ה' פועל למעלה מן הטבע ומתחיל דווקא מהשחתת הענפים המפוארים ביותר שבצמרת, עד שלא ייוותרו אלא שיחים שפלים [מלבי"ם]. בסופו של התהליך, ורמי הקומה – העצים הגבוהים שהם משל למלכים, לשרים הגדולים ולגיבורי החיל – נופלים ומתים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, צאינה וראינה]. הפעולה מתוארת במילה גדוּעים (המופיעה בחלק מהספרים בכתיב מלא עם האות ו' [מנחת שי]), משום שזהו פועל המיוחד לתיאור כריתה של אילנות ודברים קשים [רש"י].