מפלתו הפתאומית והמוחלטת של צבא אשור מוצגת באמצעות דימוי פיוטי ורב-עוצמה של יער עבות הנגדע באחת. הנבואה חותמת את תיאור האיום האשורי על ירושלים, וממחישה כיצד הכוח שנדמה היה כבלתי מנוצח יושמד כליל.
המילה וְנִקַּף משמעותה כריתה, קציצה או חבטה בעץ כדי להפיל את פירותיו [רש"י, רד"ק, שד"ל, מצודת ציון, אבן עזרא]. הפעולה מופנית כלפי סִבְכֵי הַיַּעַר, שהם הענפים המסובכים והנאחזים זה בזה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו משל לשריו הגדולים ולגיבוריו של סנחריב, אשר הסתבכו והתאחדו יחד בעצה אחת נגד ירושלים. גדיעתם בַּבַּרְזֶל ממחישה כי כשם שהעץ נכרת על ידי כלי ברזל החזק ממנו, כך יוכנעו שרי אשור על ידי כוח עליון וחזק מהם [רד"ק].
החלק השני של המשפט מקביל לראשון ומעצים אותו. וְהַלְּבָנוֹן הוא שמו של יער מפורסם בארץ ישראל, וכאן הוא משמש כסמל לעובי היער, לגדולתה של אימפריית אשור ולמרבית צבאה [רש"י, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. באשר למילים בְּאַדִּיר יִפּוֹל, קיימות מספר גישות באשר לזהותו של אותו כוח מכה: רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא למלאך ה' שהכה את מחנה אשור בלילה אחד [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה, מלבי"ם], ויש המוסיפים כי המילה "ברזל" מהחלק הראשון נמשכת גם לכאן, והכוונה היא למלאך המדומה לברזל אדיר [אבן עזרא]. גישה נוספת קושרת את המילה לזכותו של חזקיהו המלך, שהוא מנהיגם האדיר של ישראל [רש"י]. מנגד, ישנה דעה החולקת על כך שהמילה מתייחסת למי שמבצע את ההכאה, ומפרשת כי היא מתארת את עוצמת הנפילה עצמה – צבא אשור ייפול בקול רעש גדול, אדיר וחזק [שד"ל].
רובד פרשני נוסף ועמוק נחשף מתוך דברי חז"ל, המזהים במילים אלו החמצה היסטורית ותוצאה טראגית. מפלת סנחריב הייתה אמורה להיות נקודת ציון לגאולה שלמה, שבה חזקיהו היה ראוי להיות משיח וסנחריב היה גוג ומגוג. אולם, מכיוון שחזקיהו לא אמר שירה לה' על הנס שניצלו ממנו, התבטלה הזדמנות זו ומידת הדין קטרגה. בשל כך, הגאולה נדחו לעתיד לבוא. לאור זאת, המילה וְהַלְּבָנוֹן נדרשת גם כרמז לבית המקדש, והמילה בְּאַדִּיר רומזת למלך בשר ודם. העובדה שחזקיהו לא אמר שירה הובילה בסופו של דבר להשתלשלות אירועים היסטורית, שבסופה נחרב בית המקדש על ידי מלך אדיר מאומות העולם [נחל שורק, חומת אנך, אהבת יהונתן, ביאור שטיינזלץ].