מלך אשור מתפאר בהישגיו הצבאיים והמדיניים, ומייחס את כל הצלחותיו ליכולותיו האישיות תוך התעלמות מוחלטת מעזרת ה'. הוא מתגאה בשני המרכיבים ההכרחיים לניצחון במלחמה: העוצמה הפיזית והתחבולה האסטרטגית [מלבי"ם].
בהכרזתו בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי הוא מצהיר כי כל גבורתו נובעת מזרועו בלבד, ואינה מאת ה' [רש"י, מלבי"ם]. לצד זאת, הוא מתפאר בשכלו באומרו וּבְחׇכְמָתִ֖י כִּ֣י נְבֻנ֑וֹתִי. בעוד שחכמה יכולה להיות נלמדת ומקובלת מאחרים, הוא מדגיש כי תבונתו נובעת כולה מעצמו, ללא צורך בעצה אלוהית או חיצונית [מלבי"ם].
את יישום חכמתו ותחבולותיו הוא מתאר באומרו וְאָסִ֣יר גְּבוּלֹ֣ת עַמִּ֗ים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבעקבות כיבושיו הנרחבים, כל הארצות הפכו לממלכה אחת גדולה, וכך למעשה נמחקו הגבולות המדיניים שהפרידו בין האומות [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים זאת כטקטיקה שלטונית מכוונת: בניגוד למלכים קודמים שהסתפקו בגביית מס, מלך אשור הגלה עמים והושיב אחרים תחתיהם, כדי לבלבל את הגבולות ולמנוע מרידות עתידיות [מלבי"ם]. מבחינה לשונית, אף על פי שהפעלים "ואסיר" ו"ואוריד" נראים ככתובים בלשון עתיד, הם מתארים פעולות שכבר נעשו או מצב מתמשך [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל].
חלק נוסף מפעולותיו הוא וַעֲתֽוּדֹתֵיהֶם֙ שׁוֹשֵׂ֔תִי. המילה שׁוֹשֵׂ֔תִי משמעותה ביזה ושלל דרך השחתה [מצודת ציון, רד"ק, שד"ל]. באשר למילה וַעֲתֽוּדֹתֵיהֶם֙, קיימות שלוש גישות פרשניות עיקריות: הגישה הרווחת מפרשת שהכוונה לאוצרות ולממון שהעמים צברו והכינו לעתיד [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא, שטיינזלץ]. גישה שניה רואה בכך תיאור של מעמדם ומצבם של הנכבשים, או רמיזה לערים החשובות והמפוארות שבהן ישבו [רש"י, שד"ל]. גישה שלישית וייחודית קושרת זאת למדיניות ההגליה, ומסבירה שמלך אשור גזל מהעמים את זכותם העתידית לטעון לבעלות על ארצם [מלבי"ם].
לבסוף, הוא מתפאר: וְאוֹרִ֥יד כַּאבִּ֖יר יוֹשְׁבִֽים, כלומר, הורדתי מגדולתם את היושבים לבטח [רש"י, שטיינזלץ]. המילה כַּאבִּ֖יר מעוררת דיון לשוני. רוב הפרשנים מסכימים כי האות אל"ף בה היא תוספת, והשורש הוא 'כביר', המבטא חוזק ועוצמה. לפיכך, הכוונה היא שמלך אשור הצליח להוריד ולהכניע עמים שישבו במקומות מבוצרים ובארמונות חזקים [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, שד"ל]. פירושים נוספים למילה 'כביר' בהקשר זה מציעים שהכוונה היא לאוכלוסייה רבה וגדולה [רש"י], או לעמים שישבו בארצם זמן רב מאוד [מלבי"ם]. מנגד, קיימת דעה חלוקה ולפיה האות אל"ף היא שורשית, והמילה מתפרשת מלשון גבורה, כלומר מלך אשור מוריד את העמים בכוחו, "כמו גיבור" [אבן עזרא בשם ר' משה הכהן].