מפלתה של אימפריית אשור והעונש שיבוא עליה מתוארים דרך הקבלות היסטוריות לישועות העבר. ה' עתיד להנחית על המעצמה הדורסנית מכה ניצחת, שתהדהד את הניסים הגדולים שאירעו לעם ישראל בימי קדם ותביא לאובדנה.
הפרשנים מסבירים כי המילה וְעוֹרֵר משמעותה התעוררות והבאת פורענות. ה' יעורר על אשור שׁוֹט, שהוא מעין שבט או ענף עבה ומכאיב [מצודת ציון, מלבי"ם]. הכאה בשוט היא קשה יותר מהכאה במטה רגיל, ויש בה ממד של ביזיון כלפי אשור [רד"ק, שד"ל].
הפסוק מדמה את מפלת אשור לשני אירועים היסטוריים. הראשון הוא כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב. רוב הפרשנים מסכימים כי בדומה לתבוסת מדין בימי גדעון, שבה המחנה ניגף בלילה אחד ושריו שברחו נהרגו, כך גם מחנה אשור יפול באופן פתאומי. בעוד שחיילי אשור יהרגו זה את זה מתוך פחד [מלבי"ם], סנחריב מלך אשור יברח חזרה לארצו, ושם ימצא את מותו בחרב על ידי בניו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
הדימוי השני מתייחס לקריעת ים סוף: וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' יניף את מטה הזעם שלו על אשור, בדיוק כפי שעשה לפרעֹה ולחילו על הים. המילה וּנְשָׂאוֹ מתפרשת כסילוק וטלטול מן העולם, והמילה בְּדֶרֶךְ מתפרשת כ"באותו האופן". כלומר, כשם שה' השמיד את מצרים בים, כך הוא ישבור את כוחה של אשור בירושלים ויגרום לסנחריב לשוב לארצו בבושת פנים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא]. המלבי"ם מוסיף נופך מליצי, ומסביר שכאשר מלך אשור יעבור בדרך מצרים, ה' כביכול יישא את המטה שבו הכה את המצרים בים סוף, ויכה באמצעותו את אשור בארץ ישראל.
לעומת גישה נסית זו, מציג שד"ל פרשנות היסטורית. לדעתו, המילה "ועורר" אינה מתאימה למכה נסית פתאומית משמים, אלא להבאת אויב בשר ודם. לכן, ה"שוט" אינו אלא תרהקה מלך כוש, שהיה שליט חזק ומעורר אימה. לפיכך, הביטוי בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם אינו תיאור של אופן המכה, אלא תיאור גיאוגרפי ממשי: ה' יביא על אשור אויב נורא שיגיע מכיוון מצרים.