מפלת מחנה אשור מתרחשת כמהפך דרמטי ומהיר, שבו הכוח המציל את עם ישראל הופך באחת לכוח המשמיד את אויביו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכינויים אוֹר יִשְׂרָאֵל וכן קְדוֹשׁוֹ מתייחסים לה', והכפילות נועדה לחיזוק העניין. ה' פועל ככוח כפול: מצד אחד הוא מאיר לישראל את החשכה שבה היו שרויים, ומצד שני הוא הופך לאש שורפת ומכלה במחנה אשור [רד"ק]. פעולה אלוהית זו בוצעה בפועל על ידי המלאך שהכחיד את המחנה [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים את המושגים הללו באופן סמלי. אוֹר יִשְׂרָאֵל מסמל את זכות התורה שעסק בה חזקיהו המלך, אשר הפכה לאש כנגד סנחריב, ואילו קְדוֹשׁוֹ מכוון לה' או לצדיקים שבאותו הדור [רש"י]. גישה נוספת רואה במילים אלו שילוב של שני גורמי ישועה: ה"אור" מסמל את קץ זמן הגזירה, בדומה לאור הבוקר המגרש את חשכת הלילה, וה"קדוש" מסמל את טהרת המעשים של ישראל. בזכות מעשים אלו, הישועה מתבטאת בלֶהָבָה, שהיא גדולה יותר מאֵשׁ ונראית למרחוק, מה שמלמד על נס גלוי ומפורסם [מלבי"ם].
האש האלוהית עתידה לאכול את שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ. משמעות מילים אלו היא מיני קוצים [מצודת ציון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר זה, הקוצים הם משל למחנה אשור ולרשעים שבו [אבן עזרא], ובפרט לשריו ולגיבוריו של סנחריב [רש"י, רד"ק]. השרים נמשלו לקוצים משום שהם הכאיבו לעמי העולם והציקו להם, ממש כפי שקוץ דוקר ומכאיב [מצודת דוד, רד"ק]. מאחר שה' נמשל לאש ומחנה אשור ליער, האש נאחזת תחילה בקוצים הנמוכים, ורק לאחר מכן תעבור לכלות גם את האילנות הרמים והגדולים [שד"ל].
כל החורבן הזה יתרחש בְּיוֹם אֶחָד, שכן מפלתו של צבא אשור תגיע בצורה מהירה, פתאומית ומוחלטת [ביאור שטיינזלץ].