מול אימתו של צבא אשור, מציג הנביא מסר של נחמה ליושבי יהודה. ה' מבטיח כי האיום המרחף מעליהם הוא זמני בלבד, ובקרוב הקערה תתהפך על פיה.
תחילה, מודגש קוצר הזמן הנדרש לישועה במילים כִּי־עוֹד מְעַט מִזְעָר. הפרשנים מסכימים כי הכפלת המילים הנרדפות נועדה להעצים את תחושת המהירות ולהצביע על זמן קצר ביותר המפריד בין הצרה לגאולה [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא], מעין "מיעוטו של מיעוט" [מלבי"ם].
מיד לאחר מכן, מובטח וְכָלָה זַעַם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאשור שימש עד כה רק כ"מטה זעם" וכלי שרת בידיו של ה' כדי להעניש את העמים. ברגע שיסתיים הזעם האלוהי כלפי ישראל, יאבד אשור את כוחו ואת תפקידו ההיסטורי [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. יש המוסיפים כי המילה זעם מבטאת סערה וזעף עזים שעתידים כעת לשכוך ולהירגע [שד"ל].
אולם, חרון האף האלוהי אינו מתפוגג לחלוטין, אלא משנה את יעדו. סביב המילים וְאַפִּי עַל־תַּבְלִיתָם מתגבשות שלוש דרכי הבנה, הנשענות על פירוש המילה הייחודית תַּבְלִיתָם. גישה אחת רואה במילה זו ביטוי של גנאי מוסרי, מלשון "תבל" ומעשים מגונים. לפי פירוש זה, חמתו של ה' תשוב ותכה באשור כעונש על מעשיהם המתועבים, ובמיוחד על החרופים והגידופים שהטיחו כלפי שמים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה שנייה גוזרת את המילה מלשון כליה, תכלית או בלייה. משמעות הדבר היא שאפו של ה' יכה במחנה אשור עד שיושמדו לחלוטין ויגיעו לקצם הסופי [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].
גישה שלישית חולקת על קודמותיה וטוענת כי הפירושים הללו דחוקים מבחינה לשונית. לפי קו מחשבה זה, יש לקרוא את המילים במשמעות של "על תבל יתם". מכיוון שאשור החריב והשפיל ממלכות רבות ברחבי תבל, כעת אפו של ה' על העולם יגיע אל קצו, וכלי המשחית יישבר ויושלך [שד"ל].