ביום הישועה המובטח, תתרחש השתחררות פתאומית ומוחלטת משעבוד זר, לא באמצעות כוח צבאי רגיל, אלא מתוך שפע רוחני והיפוך חוקי הטבע.
הנביא מתאר את שחרור עם ישראל מממלכת אשור. סֻבֳּלוֹ הוא המשא הכבד והמשקל הרובץ על העם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], המכוון ספציפית למסים הכבדים שהטיל סנחריב מלך אשור [מלבי"ם, מצודת דוד, אבן עזרא]. משא זה יוסר מעל שִׁכְמֶךָ ומעל צַוָּארֶךָ, מונחים המכוונים לממלכת יהודה ועם ישראל [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הכפילות בפסוק עם המילה וְעֻלּוֹ, המדמה את השעבוד לכלי הרתמה המונח על צוואר הבהמה החורשת [מצודת ציון], באה להדגיש את הסרת הכפיפות המוחלטת לשלטון הזר [מצודת דוד, מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק מציג דימוי ציורי ומפתיע. המילה וְחֻבַּל משמעותה יושחת וייהרס [אבן עזרא, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הריסת העול מתרחשת מִפְּנֵי שָׁמֶן. רוב הפרשנים מצביעים כאן על היפוך מופלא של דרך הטבע: בדרך כלל, העול הקשה הוא זה שמשחית ופוגע בשומן צווארו של השור. אולם כאן קורה ההפך הגמור – צוואר הבהמה הופך להיות כה עב ושמן, עד שהעול צר מלהקיף אותו, נשבר ומושחת מפני השומן [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר רבדים להבנת אותו שמן שמשבר את העול. ברובד הפשוט, השומן מסמל את ההתגברות, הברכה והדשנות של עם ישראל שזכו לברכת ה' [שד"ל, אבן עזרא]. גישה אחרת מסבירה זאת כפעולה פיזית, שבה משיחת צוואר הבהמה בשמן גורמת להחלקת העול ולהשחתתו [אבן עזרא].
ברובד העמוק יותר, השמן מייצג את זכותו העצומה של חזקיהו המלך. כוחו הרוחני היה כה רב, עד שעולו של אשור היה קטן מלהכיל אותו ונשבר מפניו [מלבי"ם]. יש המסבירים כי חזקיהו היה נוח ונעים לבני דורו כשמן, ואף היה ראוי להימשח בשמן המשחה כמלך משוח שניצח את העמים [רש"י, רד"ק]. לבסוף, מובא פירוש ולפיו מדובר בשמן ממש – השמן שבו השתמש חזקיהו כדי להדליק אור בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות. אור זה עודד את העם לעסוק בתורה, ובזכות לימוד התורה הזה נשבר עולו של סנחריב [רש"י, רד"ק].