מסע ההתקדמות המאיים של צבא אשור לעבר ירושלים זורע אימה ברחבי הארץ. במקום לנוע ישירות כדי לצור על הבירה, הכוח האשורי עורך תחילה מסע כיבושים בערי הלוויין הסמוכות אליה, ורק לאחר מכן מפנה את פניו לירושלים [ביאור שטיינזלץ].
תחנתם הראשונה מתוארת במילים עָבְרוּ מַעְבָּרָה. באשר לזיהוי מעבר זה, קיימות מספר גישות: יש המפרשים כי מדובר בחציית נהר הירדן [רד"ק, מצודת דוד], אחרים מזהים זאת כמעבר הגיאוגרפי של מכמש הנמצא בין שני סלעים [מלבי"ם, שד"ל], ויש הסבורים כי זהו פשוט שמו של מקום או נהר [אבן עזרא].
לאחר החצייה, הצבא חונה: גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ. המילה לָנוּ מבטאת לינת לילה [רש"י, אבן עזרא]. החיילים האשורים קובעים את משכנם בעיר גבע שבנחלת בנימין, הנמצאת בסמוך למכמש [רד"ק, שד"ל]. בחירה זו ללון בתוך העיר כמקום מבטחים, ולא לחנות בשדה הפתוח כדרך אנשי מלחמה, מעידה על ביטחונם העצמי הרב ועל כך שאינם חוששים כלל [מצודת דוד].
הגעת הצבא האשורי לגבע נודעת מיד לכל יושבי האזור, קרובים ורחוקים כאחד, ומעוררת בהלה המונית [מלבי"ם]. תגובת התושבים באה לידי ביטוי בשני אופנים. תחילה, חָרְדָה הָרָמָה, פחד ורעדה אוחזים בתושבי העיר הסמוכה רמה [רד"ק, מצודת דוד]. לאחר מכן, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה, המילה נָסָה משמעותה בריחה, וכוונת הדברים היא שתושבי העיר גבעת שאול בורחים מפני החיילות האשורים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
הפרשנים מדגישים כי גבע וגבעת שאול הן שתי ערים נפרדות בנחלת שבט בנימין [רד"ק, שד"ל, מלבי"ם]. גבעת שאול, המזוהה גם כגבעת בנימין, נקראת על שמו של שאול המלך משום ששם נולד ושם קבע את עיר מלכותו [שד"ל, מלבי"ם]. ייתכן שהשם הוענק למקום משום ששאול בנה שם את ארמונו, או משום שהוא זה שבנה וייסד את העיר עצמה [רד"ק].