קרה לכם פעם שפגשתם מישהו שהיה בטוח שהוא הכי חזק מכולם, והוא לא הפסיק להשוויץ בזה? סנחריב, המלך החזק של אימפריית אשור, היה בדיוק כזה. הוא התגאה מאוד בצבא העצום שלו וחשב שכל הניצחונות שלו קרו רק בזכות הכוח והחכמה שלו. הוא לגמרי שכח מי באמת מנהיג את העולם. בגלל הגאווה הזו, ה' מחליט ללמד אותו לקח. ה' נקרא כאן בתואר הָאָדוֹן, כדי להזכיר לסנחריב ולכולם מי הוא האדון האמיתי של העולם, ושהמלכים הכי חזקים הם כלום לעומתו.
המפלה של צבא אשור לא קורית במלחמה רגילה, אלא בדרך פלאית. ה' פוגע קודם כל בחיילים ובשרים הכי חזקים ובריאים בצבא, שנקראים בְּמִשְׁמַנָּיו. פתאום נופל עליהם רָזוֹן, שזה אומר חולשה ומחלה קשה, וכל הכוח שלהם פשוט נעלם. מיד לאחר מכן נאמר וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ. המילה וְתַחַת פירושה במקום. כלומר, במקום המחנה הגדול והכבוד שעליו סנחריב סמך, תפגע בהם מגפה קשה שתבער כמו יֵקַד, שזו בערה גדולה של אש. כך, ברגע אחד, כל הגאווה של המלך הגדול נעלמה, וכולם הבינו למי באמת שייך הכוח.