תארו לעצמכם כלי עבודה, כמו פטיש או מברג, שפתאום מתחיל להשוויץ שהוא בנה בית שלם לגמרי לבד, בלי שום עזרה מהבנאי. נשמע קצת מצחיק, נכון?
זה בדיוק מה שקרה למלך אשור. הוא ניצח בהרבה מלחמות ושלט על עמים אחרים, והיה בטוח שהוא עשה את הכל רק בזכות הכוח והחכמה שלו. הוא שכח לגמרי שמי שנתן לו את הכוח וניהל את הכל הוא ה'.
כדי להראות למלך כמה המחשבה שלו לא הגיונית, הנביא שואל אותו: הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? כלומר, האם הגרזן, שהוא כלי ברזל שחותך עצים, יכול להתגאות על האדם שחוטב ומכה בעזרתו? ואז הוא ממשיך ושואל: אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ? האם המשור, שהוא כלי עם שיניים לחיתוך, יכול לחשוב שהוא יותר גדול וחשוב מהאדם שמזיז אותו קדימה ואחורה?
מלך אשור הוא בסך הכל כמו כלי עבודה בידיים של ה'. בדיוק כמו שהכלים לא יכולים לעשות שום דבר בלי האומן שמפעיל אותם, כך גם מלך אשור לא היה מצליח לכבוש שום דבר בלי שה' ייתן לו את הכוח.
כדי להראות כמה הגאווה של מלך אשור מוגזמת, הנביא נותן דוגמה עוד יותר משונה: כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו. האם יעלה על הדעת שמקל יניף באוויר את האדם שמחזיק אותו? זה הרי הפוך לגמרי. ובסוף נאמר כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ, כלומר, מי שבאמת מרים את המטה הוא האדם, שהוא בשר ודם ולֹא עֵץ, ולא המקל שמרים את עצמו. הנביא מזכיר למלך אשור שאי אפשר להתבלבל ולחשוב שהכלי הוא זה ששולט במי שמפעיל אותו.