סנחריב מלך אשור דחק בצבאו לסיים מסע מזורז ביום אחד, ועצר לַעֲמֹד בעיר הכהנים בְּנֹב, ממנה השקיף בבירור על ירושלים. למרות שחוזיו בכוכבים הזהירו אותו שעליו לתקוף עוֹד הַיּוֹם כדי לנצח בטרם תפקע מידת הדין, הוא הביט בזלזול על העיר הקטנה והרים, כלומר יְנֹפֵף, את יָדוֹ בגאווה. מתוך ביטחון מופרז הוא החליט לעכב את ההתקפה למחרת, אך בלילה יצא מלאך ה' והכה את מחנהו, דבר הנרמז בכך שהמילה נכתבת "בית" אך נקראת בַּת, ללמד שבאותו לילה בטלה "בת הדין" שריחפה על העיר. מנגד, יש המפרשים כי מי שמנפף בידו בלעג אל עבר האויב הוא דווקא הַר בַּת צִיּוֹן עצמו העומד יציב, והוא נקרא גם גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם ככפל עניין לחיזוק.
ישעיהו, פרק י׳, פסוק ל״ב
ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר (בית) [בַּת־]צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.