קרה לכם פעם ששיחקתם משחק, ומי שאמור לשמור על הכללים החליט פתאום לשנות אותם רק כדי לעזור לילדים החזקים לנצח? זה בדיוק מה שקרה בימי הנביא ישעיהו, אבל במציאות. השופטים והמנהיגים, שהתפקיד שלהם היה להגן על החלשים ביותר, עשו בדיוק את ההפך.
במקום להיות הוגנים, הם היו עושים פעולה שנקראת לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים. כלומר, כשאדם עשיר ואדם עני באו להישפט, השופטים תמיד עזרו לעשיר לנצח, אפילו שהצדק היה עם העני. הם המציאו חוקים חדשים וכתבו מסמכים מזויפים כדי וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט, ממש לגזול ולגנוב מהאנשים החלשים את פסק הדין הצודק שהגיע להם.
המצב היה כל כך לא הוגן, עד שהנביא אומר שהשופטים הגיעו למצב של לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם, וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ. במקום לשמור על נשים שאיבדו את בעליהן ועל ילדים שאין להם הורים, השופטים התנהגו אליהם כמו אל שלל שלוקחים. הם המציאו חובות שקריים שכביכול היו שייכים לאבות שנפטרו, וכך לקחו מהאלמנות את כל הרכוש שלהן, ואת היתומים הכריחו לעבוד עבורם. במקום להשתמש בחוק כדי לעשות טוב, הם השתמשו בו כדי לפגוע במי שלא היה לו כוח להגן על עצמו.