ישעיהו, פרק כ״ב, פסוק ח׳

בשעת משבר קיומי קורסת תחושת הביטחון המדומה של העם, כאשר מוסרת ונחשפת, וַיְגַל, שכבת ההגנה והכיסוי שלהם, אֵת מָסַךְ יְהוּדָה. הסרת המסך מסמלת את פריצת חומות העיר המבוצרת ואת התנפצות האשליה שעצם קיום בית המקדש יסוכך עליהם מחורבן. במקום לנצל את המשבר לחשבון נפש ולפנות אל ה', העם בוחר להישען על כוחו הצבאי, וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל־נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר. הם תולים את תקוותם בכלי המלחמה המאוחסנים במחסן המרכזי שבנה שלמה המלך, שכונה כך משום שריבוי כלי הזין שבו דימה עצי יער צפופים. אולם, פנייה זו אל מחסן הנשק נעשית מאוחר מדי, רק לאחר שההגנה כבר נפרצה, במקום להיערך לכך מבעוד מועד.