קרה לכם פעם שהרגשתם בטוחים לגמרי, כאילו יש עליכם שמיכה ענקית ששומרת עליכם, ופתאום היא נעלמה? זה בדיוק מה שקרה לאנשי יהודה. במשך הרבה זמן הם חשבו שבית המקדש הוא כמו מָסַךְ, כלומר סכך וכיסוי שמגן עליהם מכל אויב, גם אם הם לא מתנהגים כמו שצריך. אבל בגלל המעשים שלהם, ה׳ החליט להסיר את ההגנה הזו. הפעולה הזו נקראת וַיְגַל, כלומר ה׳ גילה והסיר את הכיסוי. פתאום העם הבין שההגנה שלו נעלמה והוא בסכנה.
מה הייתם מצפים שהם יעשו ברגע כזה? אולי יתפללו לה׳ או יעשו חשבון נפש? במקום זה, הם בחרו בדרך אחרת. וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר, כלומר העם פשוט הלך להסתכל על הנֶשֶׁק, על כלי המלחמה שלו. הם סמכו רק על החרבות והמגנים שהיו מאוחסנים במחסן גדול שבנה שלמה המלך. המחסן הזה נקרא בֵּית הַיָּעַר כי היו בו כל כך הרבה כלי נשק צפופים, עד שזה נראה ממש כמו עצי יער. הבעיה הייתה שהם נזכרו לבדוק את כלי המלחמה שלהם מאוחר מדי, רק כשהאויב כבר היה ממש קרוב, ובמקום לפנות אל ה׳ שיעזור להם, הם סמכו רק על הכוח של עצמם.