הנבואה מנפצת את אשליית היציבות והכוח של האדם, ומזהירה מפני עקירה פתאומית וגירוש קשה שנגזרו עליו מאת ה'. בניגוד למחשבתו כי מעמדו מובטח, ה' עתיד לעקור אותו ממקומו ולהגלותו [מצודת דוד].
המילה מְטַלְטֶלְךָ מתארת את אופי הפעולה. יש הסבורים כי שורש המילה הוא ט-ו-ל, מלשון השלכה והטלה [אבן עזרא]. מנגד, פרשנים אחרים קובעים כי השורש הוא נ-ט-ל, שעניינו הגבהה ונשיאה ממקום למקום. כפילות האותיות במילה נועדה להדגיש את עוצמת הפעולה, תכיפותה והתמדתה [מלבי"ם, שד"ל].
את הצירוף טַלְטֵלָה גָּבֶר מסבירים הפרשנים בכמה דרכים המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "גבר" משמשת כתואר המעיד על עוצמה, כלומר טלטול חזק, כבד וגדול, כמעשהו של אדם בעל כוח רב [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל]. גישה נוספת רואה במילה "גבר" פנייה אירונית וישירה אל האדם עצמו: אתה, שמתגאה וחושב את עצמך לגיבור חזק, דע שה' יטלטל אותך [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל]. על דרך הדרש, הצירוף נדרש כהשוואה לתרנגול, הנקרא בלשון חז"ל "גבר", אשר נודד ומטלטל ממקום למקום. כמו כן, קיים רמז לכך שגלותו של גבר קשה משל אישה, שכן נשים זוכות ליותר רחמים בגלותן לעומת גברים [רש"י, רד"ק].
לגבי סיום הפסוק, וְעֹטְךָ עָטֹה, קיימות שלוש דרכים עיקריות להבנת הפעולה:
חלק מהפרשנים קושרים את המילה לעוף הדורס "עיט". לפי פירוש זה, ה' יפריח את האדם לאוויר ויעיף אותו לגלות במהירות, כמו עוף הפורח באוויר [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם].
גישה שניה, החולקת מבחינה דקדוקית על הקישור לעוף, מסבירה את המילה מלשון עטיפת בגד. ה' יעטוף ויכרוך את האדם בחוזקה, בדומה לאדם המעגל בגד לכדור, וישליך אותו למרחקים [רד"ק, שד"ל].
גישה שלישית מפרשת את העטיפה כביטוי של בושה, אבל או מחלה. ה' יכסה אותו בבושה וכלימה, כאדם אבל המכסה את פניו, או לחלופין, תפרח בו צרעת שתאלץ אותו לעטות כיסוי על שפמו, כפי שמצווה המצורע לעשות [רש"י, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].