בשעת משבר קיומי, כאשר אשליות הביטחון קורסות, האומה נאלצת להתמודד לפתע עם המציאות המרה, אך בוחרת להישען על כוחה הצבאי במקום לפנות אל בוראה.
המילה וַיְגַל משמעותה חשיפה והסרה, והמילה מָסַךְ עניינה כיסוי והגנה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את שבירת תחושת הביטחון המדומה של העם. ה"מסך" מסמל את בית המקדש, שהעם סבר כי עצם קיומו בנחלתם יסוכך ויגן עליהם מפני האויב. אולם, בעקבות חטאיהם, האויב או ה' בעצמו הסירו את ההגנה הזו, והוכיחו כי סכך המקדש אינו מועיל עוד [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים את הסרת המסך באופן פיזי, כפריצת חומת המגן הסוככת על העיר [מלבי"ם], או כמונח אדריכלי המתאר מבנה מבוצר [שד"ל]. גישה נוספת מציעה כי מדובר בהסרת "מסך האשליה" – פקיחת עיניהם של אנשי יהודה, אשר לאחר שנים רבות של רגיעה נחשפו לפתע לחולשתם, ונאלצו להעריך מחדש את יכולתם הצבאית האמיתית [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא].
כאשר הוסרה ההגנה, תגובת העם מתוארת במילים וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר. המילה נֶשֶׁק פירושה כלי מלחמה. במקום לנצל את רגע המשבר לחשבון נפש ולתשובה, העיר יהודה הפנתה את מבטה והעניקה את מלוא ביטחונה לכלי המשחית [רד"ק, מצודת דוד]. הם פנו אל בֵּית הַיָּעַר, הלא הוא מחסן הנשק המרכזי "בית יער הלבנון" שבנה שלמה המלך, אשר הכיל מאות מגנים וצינות [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המקום כונה כך משום שכלי הזין הרבים שאוחסנו בו דימו עצי יער צפופים [שד"ל], ויש שזיהו אותו עם בית גנזי המקדש [רד"ק]. עם זאת, הפנייה אל מחסן הנשק נעשתה מאוחר מדי; רק ביום ההוא, לאחר שחומת ההגנה כבר נפרצה, נזכרו אנשי העיר לבדוק את מלאי הנשק שלהם, פעולה אסטרטגית שהייתה צריכה להיעשות מבעוד מועד [מלבי"ם].