צבאות זרים ועוצמתיים מתלכדים יחד למערכה צבאית מאיימת על ירושלים. כל אומה מביאה עמה את מומחיותה הייחודית לשדה הקרב, ויוצרת יחד מכונת מלחמה משולבת של קשתים, פרשים ונושאי מגינים.
בתחילת המערכה ניצבים בני עֵילָם, אומה שסופחה לצבאות האימפריה של אשור או בבל [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. חיילי עילם נודעו כקשתים מומחים, והם מתקדמים אל עבר העיר כאשר כל לוחם נָשָׂא אַשְׁפָּה – נרתק ייעודי לאחסון חצים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כמות התחמושת שהביאו עמם הייתה כה עצומה, עד שנזקקו לשנע את החצים אל החומה באמצעות כלי רכב [מלבי"ם]. הכוחות הגיעו בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים, כלומר על גבי מרכבות המיועדות לשאת בני אדם יחד עם צוותי פרשים רכובים [מצודת דוד, שד"ל, מלבי"ם].
בעוד עילם אמונים על הירי מרחוק, חלקה השני של המערכה מתמקד בהגנה ובהסתערות, סביב המילים וְקִיר עֵרָה מָגֵן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שקִיר הוא שמה של אומה נוספת או עיר צפונית תחת שלטון אשור, שהצטרפה למצור. לפי פירוש זה, משמעות המילה עֵרָה היא גילוי וחשיפה; חיילי קיר חשפו את מגיניהם לקראת הקרב והסירו מהם את כיסויי העור שנועדו לשמור על תקינותם בימי שלום [שד"ל, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כך נוצר שיתוף פעולה טקטי בשדה הקרב: חיילי קיר אחזו במגינים החשופים וסוככו על קשתי עילם בזמן שירו את חציהם [מלבי"ם].
מנגד, קיימת קריאה שונה לחלוטין שלפיה המילה קִיר אינה מתייחסת לעם זר, אלא לכותל – חומת ירושלים עצמה. בהתאמה, המילה עֵרָה מפורשת מלשון חיבור והידבקות. לפי תיאור זה, האויבים נצמדו לחומה וחיברו אליה את מגיניהם כדי ליצור מעין דייק או גג מגן, שתחתיו יכלו לחתור תחת יסודות החומה ולהפילה מבלי להיפגע מהמגינים שעליה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
זווית ראייה ייחודית מציע שד"ל, המציין מסורת של גרסת טקסט שבה נכתב "עֵיפָה" במקום עֵרָה. עיפה היא אומה מארץ ערב, ולפי גרסה זו, כוונת הפסוק היא ששני העמים – קיר ועיפה – הם אלו שנשאו יחד את המגינים במלחמה זו מול ירושלים.