העברת סמכות מוחלטת ואחריות כבדה לידיו של אדם אחד עומדת במוקד תיאור זה. מפסוק זה ניתן ללמוד כי התואר המקראי "על הבית" מתייחס לאדם המופקד על ניהול בית המלכות [אבן עזרא]. המילה מַפְתֵּחַ מתארת את הכלי שבאמצעותו פותחים מנעול, והמילה שִׁכְמוֹ משמעותה כתפו [מצודת ציון].
הפרשנים נחלקו בהבנת הביטוי וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ. גישה אחת גורסת כי מדובר בתיאור מציאותי של מנהג השרים הממונים על בית המלך, אשר נהגו לשאת מפתח על כתפם כאות לגדולתם ולמעמדם הרם [מלבי"ם, שד"ל]. בהקשר זה יש לציין כי בימי קדם, המנעולים והמפתחות היו גדולים וכבדים הרבה יותר מאלו המוכרים לנו כיום, ולכן נשיאתם על הכתף הייתה מעשה טבעי [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי כשילוב של שני משלים, שכן אין זה מדרכו של אדם לשאת מפתח פיזי על שכמו: ה"מפתח" מסמל את השליטה המלאה בענייני בית המלכות, ואילו ה"שכם" מסמל את משא הטורח והעול הכבד של ניהול הממלכה שאותו יישא השר על כתפיו [רד"ק, שד"ל, מצודת דוד].
לצד ההסכמה כי מדובר בשליטה בבית המלכות, יש המרחיבים את משמעות ה"מפתח" גם לאחריות על בית ה' [מלבי"ם], או לשליטה כפולה הכוללת יחד את הנהגת בית המקדש ואת שלטון בית דוד [רש"י]. אגב כך, יש המשערים כי נושא המשרה, אליקים, היה כהן ששימש גם כנגיד בית ה' [רד"ק].
חלקו השני של הפסוק, וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ, מדגיש את סמכותו הבלעדית של השר. כאשר הוא יקבל החלטה, יפתח או יסגור את שערי הבית, לא יהיה אדם שיוכל לערער על כך או לשנות את דברו. הכל ייעשה על פיו, ואיש לא יוכל לפעול בלעדיו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].