תארו לעצמכם שאתם מגלים שצבא אויב מתקרב לעיר שלכם. מה הייתם עושים כדי להתגונן? תושבי ירושלים היו בלחץ גדול והתחילו להתכונן למצור. הם עבדו קשה מאוד כדי להגן על העיר, אבל הם עשו טעות אחת: הם סמכו רק על העבודה הפיזית שלהם ושכחו לבקש עזרה ולשוב אל ה'.
כשהם בדקו את החומות, הם ראו שיש בהן בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד. אלו היו סדקים ופרצות בחומה שהיוו סכנה גדולה, כי דרכם האויב יכול היה להיכנס בקלות ולכבוש את העיר. כדי לתקן את החורים האלה במהירות, התושבים היו צריכים להכין המון טיט וחומר בנייה. לכן נאמר וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה. בתקופת התנ"ך, בְּרֵכָה לא הייתה מקום לשחות בו, אלא בור גדול מאבנים שנועד לאסוף מי גשמים. היא נקראה הַתַּחְתּוֹנָה כי היא הייתה קרובה מאוד לחומה. התושבים אספו וקיבצו את כל המים מהבריכה הזו כדי לערבב אותם עם אדמה, ליצור חומר חזק, וכך לאטום ולבנות מחדש את הסדקים שבחומות.