קרה לכם פעם שהייתם כל כך רגועים ובטוחים בעצמכם, עד שבכלל לא שמתם לב לסכנה שמתקרבת? הנביא פונה אל העיר ירושלים ומתאר בדיוק מצב כזה. תושבי העיר היו רגועים מאוד ולא התכוננו למלחמה, עד שלפתע התעוררו למראה מבהיל.
הנביא אומר להם מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב. העמקים היפים שמקיפים את ירושלים התמלאו פתאום ברכבי מלחמה של האויב. הסיבה שהאויב התאסף דווקא בעמק היא שרכבי המלחמה פשוט לא יכולים לטפס ולנסוע באזור ההררי של ירושלים.
אבל האויב לא נשאר רק למטה בעמק. הנביא ממשיך ומתאר כי וְהַפָּרָשִׁים של האויב שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה. המילים שֹׁת שָׁתוּ פירושן לשים או לכוון. כלומר, רוכבי הסוסים כיוונו את עצמם ושמו את פניהם היישר אל עבר שערי העיר כדי להתכונן לקרב. רק אז, כשהאויב כבר ממש התקרב לשערים, התושבים השאננים הבינו פתאום מה קורה.