ישעיהו, פרק כ״ב, פסוק ג׳

בשעת מצור ומשבר, שרי הצבא והמנהיגים נוטשים את המערכה, כאשר כׇּל־קְצִינַיִךְ נָדְדוּ־יַחַד ובורחים מן העיר. גורלם של שרים אלו מוכרע כאשר הם נרדפים ונכבלים פיזית על ידי קשתי האויב בהשגחת ה', או שאימת החצים משתקת אותם מלהילחם וגורמת להם להסגיר את עצמם, ולכן נאמר כי מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ. בעקבות נטישת ההנהגה, פשוטי העם שנותרו מאחור מופקרים לגורלם וכׇּל־נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו בשלשלאות, או שנאלצים בלית ברירה להתאחד ולכפות על עצמם להילחם על חייהם. לבסוף, גם העם שכבר נמלט קודם לכן וגם השרים שמֵרָחוֹק בָּרָחוּ, מתגלים בסופו של דבר ונאסרים בידי האויב.