מול חורבן האומה, הנביא או ה' הפונה למלאכיו מבקש מהסובבים אותו שְׁעוּ מִנִּי, כלומר הרפו וסורו ממני. הוא מצהיר כי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי, שכן עוצמת האסון כה גדולה עד שהבכי אינו מביא הקלה אלא רק מוסיף מרירות לנפשו, או ממרר את לב השומעים. הדובר מתחנן אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי, אל תפצירו ותלחצו עליי לקבל נחמה עַל שֹׁד בַּת עַמִּי, כיוון שההרס שבא על כנסת ישראל גדול מכדי שאפשר יהיה להתנחם עליו. לבכי זה ישנו תפקיד כפול, לעורר את מידת הרחמים של ה' כדי להציל שארית מהעם, או לשמש כהעמדת פנים של הנביא שנועדה לזעזע את הציבור ולהמחיש לאיזה אסון יוביל חוסר הביטחון בה'.
ישעיהו, פרק כ״ב, פסוק ד׳
עַל־כֵּ֥ן אָמַ֛רְתִּי שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי אַל־תָּאִ֣יצוּ לְנַֽחֲמֵ֔נִי עַל־שֹׁ֖ד בַּת־עַמִּֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.