ישעיהו, פרק כ״ב, פסוק א׳

ירושלים, עיר הנבואות, מכונה מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן משום שהושפלה ממדרגתה הרמה למצב של עמק בעקבות חטאי תושביה. על רקע סכנת מצור וחורבן, הנביא שואל אותה בתמיהה מַה לָּךְ אֵפוֹא, כלומר מה קרה לך עתה ומה נותר מגבורתך. הוא מתפלא על התופעה ההמונית שבה כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת, כאשר כלל התושבים עזבו את עמדותיהם ונהרו אל גגות הבתים. נהירה זו עשויה להיות תגובה צבאית כדי להשקיף על האויב ולהילחם בו מלמעלה, או ביטוי של פחדנות והסתתרות מפניו. מנגד, ייתכן שזוהי אטימות רוחנית, שבה התושבים עורכים משתאות על הגגות מתוך התעלמות מאזהרות הנביאים, או עולים אליהם כדי להקטיר קטורת לצבא השמיים.