ישעיהו, פרק כ״ב, פסוק ט״ו

ה' מצווה על הנביא לצאת באומץ ולחשוף את בגידתו החשאית של שר בכיר שקשר קשר להסגיר את ירושלים לידי סנחריב. הציווי לֶךְ־בֹּא֙ עַל־שֶׁבְנָ֖א מורה לנביא לגשת ישירות אל השר הבוגד, או לחלופין להתנבא אודותיו ולפרסם את מזימתו בפני שרים אחרים. שבנא מכונה בפסוק הַסֹּכֵ֣ן הַזֶּ֔ה, תואר המצביע על היותו שר האוצר, מנהיג עליון או איש סודו של המלך, ויש הרואים בכך רמז לאופיו רודף התענוגות. מעמדו כאיש אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבָּֽיִת מלמד שהיה הממונה העליון על ניהול ארמון המלך, או לחלופין אחראי על בית המקדש. ייתכן שבעקבות חשיפת בגידתו בנבואה זו הודח שבנא ממעמדו הרם ונותר בתפקיד פקידותי כסופר בלבד, או שמדובר בשני אנשים שונים לחלוטין שנשאו שם זהה.