קרה לכם פעם ששמעתם מישהו מתגאה ומתרברב בהצלחות שלו, למרות שברור שהוא לא עשה את זה לגמרי לבד? ככה בדיוק מתנהג מלך אשור. הוא מלא בגאווה וחושב שהצבא שלו הוא הכי חזק שיש. הוא שוכח שכל הכוח שלו מגיע בעצם מאת ה', ובמקום זה הוא לוקח את כל הקרדיט לעצמו. מלך אשור אפילו מעז להעליב את ה' דרך השליחים הפשוטים שלו, ולכן נאמר בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, כלומר, השתמשת במשרתים שלך כדי לדבר בחוצפה כזו נגד אדון הכל.
המלך ממשיך להתפאר ומשתמש בתיאורים של טבע כדי לתאר את מה שהוא מתכנן לעשות. כשהוא אומר שהוא עלה אל מְרוֹם הָרִים, הוא מתכוון בעצם להר הבית שבירושלים, וכשהוא מזכיר את יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, זהו כינוי לבית המקדש עצמו. המלך ממשיך ומאיים וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, אך הוא לא באמת מתכוון לכרות עצי ארז וברוש, אלא הוא מצהיר על הכוונה שלו לנצח את הגיבורים של עם ישראל ולהחריב את הארץ. בסוף הוא בטוח שיצליח להגיע אל מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ, כלומר לכבוש את הנקודה הכי גבוהה, יפה ומושלמת שיש, שזהו בית המקדש, המקום הנחמד ביותר בעולם.