ה' מטיח בירושלים תוכחת זעם על עבודת האלילים שלה, המשולה להפקרות מוחלטת של מעשה ומחשבה המכונים נִאֻפַיִךְ וזִמַּת זְנוּתֵךְ. חומרת המעשים מתעצמת לנוכח וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ, המעיד כי העם חוטא בקלות ראש ובקולניות יצרית הדומה לצהלת סוסים מיוחמים. ה' רואה את שִׁקּוּצָיִךְ, שהם האלילים המתועבים, ניצבים עַל־גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה, תיאור המנבא כי בעתיד העיר תיעזב והעם ייצא לגלות. מתוך תסכול על סירובה העיקש של העיר לעזוב את הטומאה שאליה התרגלה, מציב ה' את השאלה הנוקבת לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד, התוהה מתי סוף סוף תזדכך והאם תמתין עד שהפורענות תכה בה.
ירמיהו, פרק י״ג, פסוק כ״ז
נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.