קרה לכם פעם שמישהו שסמכתם עליו נתן לכם עצה לא טובה, והקשבתם לו רק כי לא ידעתם את האמת? האם הייתם חושבים שזה הוגן לקבל עונש על כך? זה בדיוק מה שטוען ירמיהו. הוא עומד כמו סנגור שמגן על עם ישראל ופונה אל ה׳ בזעקה של כאב, כדי לנסות לבטל את העונש של העם. הוא פותח במילה אֲהָהּ, שהיא קריאת צער שמשמעותה אוי.
ירמיהו מסביר שאי אפשר להאשים את העם, כי נביאי השקר פשוט הטעו אותם. הנביאים האלה מדברים בשם ה׳ ומבטיחים לכולם שהכל בסדר גמור. בגלל זה, האנשים הפשוטים חושבים בתמימות שמעשיהם טובים ורצויים. הם לא עושים דברים רעים בכוונה, ואם נביאי השקר לא היו מבלבלים אותם, הם כנראה היו מקשיבים לנביאי האמת. לכן, ירמיהו מבקש להעניש רק את הנביאים ששיקרו, כי אי אפשר לבוא בטענות לאנשים שקיבלו הבטחות כל כך מרגיעות.
מה בדיוק הבטיחו אותם נביאים? הם הרגיעו את העם ואמרו להם לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם. בנוסף הם הבטיחו שה׳ ייתן להם שְׁלוֹם אֱמֶת, שזה אומר שלום חזק ויציב שיישאר לתמיד. הם גם אמרו שהשלום הזה יקרה ממש בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כלומר בירושלים, כך שהעם לעולם לא יצטרך לעזוב את הארץ שלו.