נסו לחשוב על רגע שבו אתם מחפשים מקום בטוח, אבל מגלים שגם בחוץ וגם בפנים יש סכנה. כשיוצאים החוצה אל הַשָּׂדֶה, רואים חַלְלֵי חֶרֶב. אלו אנשים שנפגעו מאויבים ושודדים, שניצלו את החולשה של העם והתקיפו אותם בשטחים הפתוחים. וכשנכנסים חזרה אל תוך הָעִיר, המצב לא טוב יותר. במקום למצוא אוכל וביטחון, רואים תַּחֲלוּאֵי רָעָב. המילה הזו מזכירה את המילה מחלה, והיא מתארת המון אנשים ששוכבים חולים וחלשים בגלל שאין להם מספיק אוכל.
איך קרה מצב כל כך עצוב? מתברר שהאשמה נמצאת אצל המנהיגים, כי גַּם נָבִיא גַּם כֹּהֵן חטאו והתנהגו בצורה לא ישרה. הכוונה כאן היא לא לנביאי אמת, אלא לנביאי שקר ולכוהנים שעשו מעשים רעים. מסופר עליהם שהם סָחֲרוּ, כלומר, הם הסתובבו מעיר לעיר ממש כמו סוחרים. אבל במקום למכור חפצים, הם הסתובבו כדי להפיץ את נבואות השקר שלהם, והם עשו זאת למרות שוְלֹא יָדָעוּ בכלל מה ה׳ באמת אמר. בגלל שהמנהיגים האלה הטעו את העם והיו עסוקים בלרמות, כולם נפגעו.