קרה לכם פעם שכל כך דאגתם למישהו, עד שהרגשתם שאתם פשוט חייבים לבכות כדי שהוא יבין כמה המצב רציני? ה' אומר לירמיהו הנביא: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם את הדבר הזה. ירמיהו מצטווה לשתף את העם בצער העמוק שלו על מה שעומד לקרות להם. הנביא מספר שהוא בוכה יומם ולילה בלי הפסקה, והדמעות שלו לא תִּדְמֶינָה, כלומר, הבכי שלו לא ישתוק ולא ייעצר. המטרה של הבכי הזה היא לעורר את העם, כדי שיבינו שהם חייבים לשנות את ההתנהגות שלהם ולחזור בתשובה.
ירמיהו קורא לעם ישראל בשם המיוחד בְּתוּלַת בַּת עַמִּי. למה דווקא כך? כי עד לאותו זמן, עם ישראל היה חופשי. אף אומה זרה מעולם לא כבשה אותם ולא שלטה בהם, ממש כמו בחורה צעירה שעוד לא עברה לרשותו של בעל. אבל עכשיו, הנביא מזהיר אותם מפני הגלות שעלולה לשבור את המצב הזה. הוא מתאר את האסון המתקרב כשֶׁבֶר וכמַכָּה נַחְלָה, שזו מכה קשה וכואבת מאוד שדומה למחלה חמורה. בגלל שהפגיעה עלולה להיות כל כך עמוקה, הנביא כל כך מודאג ומנסה בכל כוחו לעזור לעם לתקן את דרכיו לפני שיהיה מאוחר מדי.