ירמיהו, פרק י״ד, פסוק ב׳

תארו לעצמכם מצב שבו לא יורד גשם תקופה ארוכה מאוד, ואין מספיק מים לשתות או אוכל לאכול. איך הייתם מרגישים? הנביא ירמיהו מספר על תקופה קשה כזו בדיוק בארץ יהודה. בגלל הבצורת החמורה, אָבְלָה יְהוּדָה, כלומר כל העם שחי במדינה נמצא בצער עמוק. הנביא ממשיך ואומר כי וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ. המילה וּשְׁעָרֶיהָ מתכוונת לערים של יהודה, והמילה אֻמְלְלוּ מתארת מצב של יובש ועצבות. פעם שערי הערים היו מלאים באנשים שיוצאים ונכנסים, אבל עכשיו הם שוממים וריקים. האנשים כל כך סובלים עד שפניהם קָדְרוּ, שזה אומר שהפנים שלהם הפכו לכהות וחשוחות מרוב צער, והם נפלו לארץ מתוך חולשה. בסוף נשמעת צעקה, וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה. המילה וְצִוְחַת מתארת זעקה גדולה ונואשת. התושבים של ירושלים סובלים מאוד מהמחסור, והזעקה הכואבת שלהם עולה מתוך העיר ישר אל השמיים.