קרה לכם פעם שראיתם חבר עצוב, ומיד רציתם לגשת אליו, לעודד אותו או לפחות לשאול לשלומו? הנביא ירמיהו מתאר את העיר ירושלים במצב של בדידות מוחלטת, שבו אף אחד לא בא לעזור או לנחם אותה. המצב הזה לא קרה סתם כך, אלא בגלל שהעיר התרחקה מדרך ה'.
כדי להסביר עד כמה ירושלים נשארה לבד, הנביא מתאר שלושה שלבים של התרחקות. קודם כל הוא שואל מי יַחְמֹל עליה, כלומר מי ירגיש כלפיה רחמים וינסה להציל אותה. לאחר מכן הוא שואל מי יָנוּד לה. המילה הזו קשורה לתנועה, והיא מתארת קרובים וחברים שנודדים ונוסעים במיוחד כדי לנחם, או אנשים שמנידים בראשם כדי להראות שהם משתתפים בצער. בסוף, הוא שואל מי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם. הכוונה היא שאפילו אנשים זרים שהולכים בדרך, לא יסכימו לסטות מהמסלול שלהם רק כדי להתעניין בשלומה של העיר. התמונה שנוצרת היא של עזיבה מלאה: אין מי שיציל, אין חברים שיבואו לנחם, ואפילו אין עוברי אורח שיעצרו לרגע כדי לשאול מה שלומה.