ביום האסון והשבר של העם, המכונה בְּיוֹם אֵידָם, ה' יפזר אותם במנוסתם המבוהלת לִפְנֵי אוֹיֵב. ה' מצהיר אֲפִיצֵם, כלומר אפזר אותם בעוצמה כְּרוּחַ־קָדִים, שהיא רוח מזרחית סוערת המעיפה חפצים קלים לכל עבר. באותה שעה קשה ה' ינהג בהם בהתעלמות מוחלטת ויאמר עֹרֶף וְלֹא־פָנִים אֶרְאֵם, כלומר הוא יראה רק את גבם של הנסים על נפשם, ובמקביל יפנה אליהם בעצמו את עורפו. הסתרת פנים זו פועלת במידה כנגד מידה, שכן כשם שהעם הפנה אל ה' עורף, כך הוא משליך אותם מאחורי גבו ואינו משגיח עליהם כדי להושיעם.
ירמיהו, פרק י״ח, פסוק י״ז
כְּרוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם בְּי֥וֹם אֵידָֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.