ירמיהו, פרק ב׳, פסוק ל״ד

העם שקע בשחיתות מוסרית ובשפיכות דמים, עד כי גַּם בִּכְנָפַיִךְ, על שולי הבגדים, ניכר בבירור דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים. קורבנות אלו הם אנשים חפים מפשע ונביאי אמת שנרצחו, בין אם תחת חסות המנהיגים במחשכים ובין אם בגלוי ולראווה מתוך גאווה מעוותת. לֹא־בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים, כלומר לא מצאת אותם כגנבים הפורצים לבית, ולכן לא הייתה כל עילה חוקית ומוסרית להורגם. רציחות אלו אירעו כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה החטאים ניסו הקורבנות להוכיח את העם, והדם שנותר על כל אותם בגדים מעיד כי האחריות מוטלת על האומה כולה ומנהיגיה.