למרות שהעם חטא בפרהסיה בעבודה זרה ובשפיכות דמים, הוא מתנער מאחריות ומצהיר וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי, כלומר שנפשו נקייה וזכה מעוון. מתוך תפיסה שגויה זו טוען העם אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי, מתוך אמונה שדברי הנביאים אינם נכונים וה' כבר אינו כועס עליו. בתגובה לכך מכריז ה' הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, ומופיע בעצמו כבעל דין הנכנס לעימות ולמשפט ישיר מול העם על עצם ההכחשה. כפירת העוון נחשבת לחטא כפול בפני עצמו, ולכן ה' יביא עונש נוסף עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. עונש זה ישמש כהוכחה ניצחת לכך שהעם אכן פשע, ויפריך לחלוטין את טענת חפותו.
ירמיהו, פרק ב׳, פסוק ל״ה
וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אׇמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.