הנביא מעמת את העם עם צביעותו העמוקה. בעוד שכלפי חוץ או באופן רשמי העם מצהיר על נאמנות לה' וטוען לחפות מפשע, בפועל הוא שקוע עמוקות בעבודה זרה.
על טענת ההכחשה אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי (ויש שציינו כי בחלק מהגרסאות נכתב "ואחרי" בתוספת ו' החיבור [מנחת שי]), מציגים חלק מהפרשנים ניתוח משפטי. העם מנסה להשתמש בטענה של "מיגו" - כלל הקובע שאדם נאמן בטענתו אם יכול היה לטעון טענה טובה ממנה. העם טוען "לא נטמאתי" מתוך מחשבה שיאמינו לו, שהרי יכול היה להכחיש לחלוטין ולומר "אחרי הבעלים לא הלכתי". אולם, הכלל המשפטי קובע שאין מקבלים טענה כזו במקום שיש בו עדים והוכחות גלויות, ולכן טענתם השקרית נדחית מיד [צוארי שלל, חומת אנך].
ההוכחה הניצחת לאשמת העם טמונה במילים רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא. רוב הפרשנים מזהים את הגיא מבחינה היסטורית כגיא מול בית פעור, המקום שבו חטא העם לראשונה בעבודה זרה ובגילוי עריות, חטא שהחל בעבר הרחוק וממשיך להשפיע ולהתקיים עד ימי הנביא [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, צאינה וראינה]. עם זאת, ישנו פירוש המציג את הגיא כראיה פיזית של ממש בשטח: אף על פי שפולחן האלילים התקיים על גבעות סלעיות שעליהן לא נותרים עקבות, הדרך העוברת בגיא ומובילה אל אותן גבעות נרמסה ונשחקה מרוב ההמונים שעלו להקריב קורבנות, עד שהפכה למסילה בולטת שאינה מותירה שום מקום להכחשה [רד"ק]. בנוסף, הגיא מסמל את שפל המדרגה המוסרי שאליו הגיע העם [ביאור שטיינזלץ].
כדי להמחיש את התנהגות העם, הנביא מדמה אותו לבִּכְרָה קַלָּה - גמלה צעירה, מובחרת ומהירה (או סוסה צעירה [צאינה וראינה]), הרצה במהירות רבה יותר מהזכר ואינה מרוסנת [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. נאמר על גמלה זו שהיא מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ. הפרשנים נחלקו בהבנת פועל זה, תוך שהם מציגים שתי גישות המשלימות זו את זו:
הגישה הראשונה קושרת את המילה לשורש ס.ר.ך, המבטא הרגל והיצמדות לדרכי הנעורים. הבהמה הצעירה משוטטת ללא כיוון ברור, רצה אנה ואנה ללא רסן ומחפשת אלילים שונים לעבוד [רש"י, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה, רד"ק].
הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון "שרוך נעל". כשם שהשרוך קושר את הנעל לרגל, כך העם קשור ואחוז בחוזקה להרגליו הרעים מאז חטא בעל פעור, ואינו מסוגל להתנתק מהם [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק]. לאור דימוי השרוך, יש המוסיפים כי למרות שריצה מהירה בדרך כלל אינה מותירה עקבות, ריצתה של הגמלה כה חזקה עד שהיא ממש "קושֶרת" את רגליה לקרקע ומותירה אחריה רושם ברור ועמוק שניכר לעין כל [מלבי"ם].