הנביא מציג בפני העם שאלה רטורית נוקבת ומהדהדת לנוכח מצבם הטרגי. האומה, שנועדה להיות בבחינת בן אהוב ובן חורין, מוצאת את עצמה לפתע נטושה, נבזזת וחשופה לפגיעת אויביה. הפער העצום בין מעמדם הרוחני הרם לבין השפל שאליו הגיעו, נועד לעורר אותם להבנה שסבלם אינו מקרה עיוור, אלא תוצאה ישירה של מעשיהם.
האות ה"א במילה הַעֶבֶד משמשת לשאלת תמיהה: האם ישראל הוא עבד? [רד"ק]. המושג יְלִיד בַּיִת מכוון לעבד שנולד וגדל בבית האדון לבן של שפחה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], והמילה לָבַז משמעותה ביזה, שלל או ביזיון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנביא מעמת בין יחס של אב לבנו ליחס של אדון לעבדו. ה׳ קרא לישראל "בני בכורי", ודרכו של אב לרחם על בנו ולהשגיח עליו השגחה פרטית, בניגוד לאדון שעלול להתעלם מעבדו הפחות ולהפקירו ליד המקרה. לאור זאת, הנביא תמה כיצד ייתכן שאומה של בני חורין ואדונים הושפלה וננטשה לחסדי האויבים כאילו הייתה עבד חסר חשיבות [רד"ק, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ].
חלק מן המפרשים מעמיקים בהבחנות המשפטיות של מעמד העבדות המוצג בפסוק. גישה אחת מבחינה בין עבד מקנת כסף לבין יְלִיד בַּיִת. לאדון יש טענת בעלות חזקה יותר על עבד שקנה בכספו מאשר על עבד שנולד בביתו. הנביא שואל האם לאויבים יש טענת בעלות כלשהי על ישראל, חזקה או חלשה. מכיוון שאין להם שום זכות קניין, העובדה שישראל נבזזו מעידה שזהו עונש מכוון של כיבוש ולא מקרה טבעי [מלבי"ם]. מנגד, יש הטוענים כי גם אם נתייחס לישראל כאל עבדים, הרי שיש להם דין וזכויות של עבד עברי, ולא של עבד כנעני נחות שהוא יְלִיד בַּיִת. לכן, העונש הכפול שספגו, הכולל גם פגיעה בגופם וגם ביזת רכושם, הוא פלאי ותמוה, ממש כשם שחטאם היה תמוה [אדרת אליהו].
הפרשנים מסכימים כי מטרת השאלה היא לשלול את תפיסת המקריות. הרשעים באותו דור הכחישו שצרותיהם באו מאת ה׳ וטענו שמדובר בחוסר מזל. הנביא מוכיח אותם מהסוף להתחלה: האם ישראל הוא עבד פחות ערך שה׳ הסיר ממנו את ההשגחה והפקירו למקרים? ודאי שלא. ואם כך, מַדּוּעַ הָיָה לָבַז? המסקנה ההכרחית היא שהחורבן אינו הזדמנות מקרית, אלא עונש השגחי ישיר על כך שהעם עזב את ה׳ [אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם].
זווית ייחודית נוספת מצביעה על האירוניה שבגלות. ישראל טענו שמזלה של ארץ ישראל שייך לעבדים. הנביא לועג לתפיסה זו ושואל: אם אתם אכן במעמד של עבדים, מדוע גליתם ונמכרתם לעבדים בארץ זרה? הרי הייתם אמורים להישאר עבדים בתוך ארצכם. עצם הגירוש והביזה מוכיחים שאין מדובר במזל עיוור המגן על עבדים [אהבת יהונתן].