נבואת התוכחה חושפת כי מעבר לחטאים הרוחניים, העם שקע בשחיתות מוסרית חמורה ובשפיכות דמים. הפשעים החברתיים אינם נעשים עוד בהיחבא מתוך בושה, אלא הפכו למעשים גלויים ולעיתים אף למקור של גאווה מעוותת.
הביטוי גַּם בִּכְנָפַיִךְ מתייחס לשולי הבגד [מצודת ציון, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שדם הקורבנות ניכר בבירור על בגדי הרוצחים. במקום להתבייש במעשיהם, פושעי הדור התהדרו בשפיכות הדמים והציגו את הדם על לבושם לראווה ולתפארת, ללא כל בושה [מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, קיימת גישה המפרשת את המילה מלשון סתר או חסות; כלומר, הפשעים נעשו במחשכים, או שהעניים נפגעו בשל הזנחתם תחת חסות המנהיגים [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
הקורבנות מתוארים כדַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים, אנשים חפים מפשע שנהרגו על לא עוול בכפם. יש המזהים אביונים אלו עם נביאי האמת, שנרצחו משום שניסו להוכיח את העם ולהשיבו למוטב [מלבי"ם].
המילה מְצָאתִים מכוונת לאומה בלשון נקבה, ומשמעותה פשוטה: "מצאת אותם" [רש"י, רד"ק]. הביטוי לֹא־בַמַּחְתֶּרֶת מתאר מקום נסתר או פעולת חדירה ופריצה [מצודת ציון], והוא שואב את השראתו מדין "הבא במחתרת" העוסק בגנב הפורץ לבית. הפרשנים מסבירים כי הקורבנות לא נתפסו פורצים לבתים כדי לגנוב רכוש, ולכן לא הייתה כל עילה חוקית או מוסרית להורגם [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. בהקשר לנביאים, העם התייחס אליהם כאל "גנבים" שבאו לגזול ממנו את דרך חייו הנוחה, אך הנביא מבהיר כי הם לא באו לקחת מאומה [מלבי"ם]. פירוש נוסף גורס כי המונח מתייחס לאופן ביצוע הפשע: הרצח לא התרחש במקום מסתור אלא בגלוי ובפרהסיה [מצודת דוד, אברבנאל].
סיום הפסוק, כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה, זוכה למספר הסברים המשלימים זה את זה. יש הסבורים כי זוהי הסיבה לרצח: העניים והנביאים נהרגו משום שהוכיחו את העם על כל חטאיו ודרכיו הרעות [רש"י, מלבי"ם]. אחרים קושרים זאת לתחילת הפסוק, ומסבירים שהדם נמצא "על כל אלה" – על כל אותם בגדים שהוצגו לראווה [מצודת דוד, אברבנאל]. בנוסף, יש הרואים בכך קביעה ברורה שהאחריות למעשים אלו מוטלת על כלל העם ומנהיגיו [ביאור שטיינזלץ].